על אלכוהול, סמים והבדיקה שביניהם 

במאמר הנוכחי ריכזתי מספר נקודות  המתייחסות להבדלים בין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, לנהיגה תחת השפעת סמים.

ראשית, החוק קובע נהג שיכור ככזה, בין אם מדובר בנהיגה כשכמות האלכוהול עולה על המותר בחוק ובין אם מדובר בנהיגה תחת השפעת סמים, קרי העבירה "שכרות" מתייחסת גם לאלכוהול וגם לסמים.

שתי העבירות זוכות לייחס שווה בעיני החוק ובצד שתיהן קבוע עונש מינימאלי של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.

אך מה בכל זאת ההבדל?

החוק בישראל מאפשר נהיגה לאחר צריכת משקאות אלכוהוליים, אולם החוק קובע רף מותר של עד 240 מיקרו- גרם בליטר אוויר נשוף. במצב כזה, כמות השתייה המותרת לאדם לפי החוק תהיה שונה מאדם לאדם, תלוית משקל, גובה, תזונה של אותו היום, חוזק המשקה ועוד.

באשר לצריכת סמים, החוק קובע קביעה חד משמעית על-פיה כל מי שנתפס נוהג כשבגופו ולו שריד קטן של סם, מוחזק כמי שנוהג תחת השפעת סמים. במצב כזה, אדם אשר עשה שימוש בסמים, עלול להיות מואשם בנהיגה תחת השפעת הסם גם לאחר מספר ימים, באם ימצאו שרידים בגופו.

יתכן כי רבים נוטים להקל ראש בנהיגה תחת השפעת סמים היות ובדיקות השכרות, "ינשוף", הן נפוצות בהרבה מאשר בדיקות סמים. הסיבה לכך היא שבדיקת ינשוף היא זולה, זמינה ולא מחייבת ביקור בבית חולים. הבדיקות לגילוי סמים הן פחות נפוצות, אך הן בדיקות מדעיות (דם ושתן), כאשר לשוטר יש סמכות לדרוש מנהג להיבדק כאשר מתעורר אצלו חשד לביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, דוגמת עיניים אדומות, המצאות סמים ברכב, מעורבות בתאונת דרכים וכולי.

האם קיים הבדל בין הבדיקות בתוך כותלי בית המשפט?

בעבירות של נהיגה בשכרות (אלכוהול), על התביעה יש להוכיח עמידה במספר רב של נהלי עבודה ובדיקה, לצורך הוכחת האישום. בעבירות של שכרות מכוח סם, המצב מעט יותר פרובלמאטי מבחינת הנאשם, שכן מדובר בבדיקה מדעית, אולם עדיין קיימות דרכים רבות לסייע לנאשמים שמואשמים בעבירה זו.

סירוב של נהג להיבדק בבדיקה לגילוי מידת אלכוהול או לגילוי סמים מהווה עבירה עצמאית וניתן להרשיע רק מעצם הסירוב- בעבירה של נהיגה בשכרות.

מקווה שתרמתי מעט, 

טל